אליעזר חיימזון (בן-חיים) - אתר הנצחה

ביוגרפיה

אליעזר חיימזון (בן-חיים) נולד ב-4 בפברואר 1935 (א' אדר א' ה'תרצ"ה) בעיירה מיידן קרולבסקי בגליציה, פולין, למשפחה יהודית דתית ומבוססת. הוריו היו שמואל ירוחם חיים (הכהן) ואודל (אדל) (1896) פליגלמן. המשפחה נשאה את שם המשפחה חיים, ששונה מ"פליגלמן" בתקופה שקדמה לשואה. לאחר עלייתם לישראל שונה ל"בן חיים". אליעזר ועדינה שינו את שם משפחתם בעשור האחרון לחיימזון ('זון' ביידיש 'בן' בעברית) כדי לשמר את המורשת היהודית.

אליעזר גדל במשפחה חמה עם מספר אחים ואחיות, בהם:

• רוח'לה (רייזל) – נרצחה בשואה.
• לאה כץ (15 במאי 1930) – נפטרה ב-8 בפבר' 1994 (בגיל 63), אמו של עדי כץ, ואליעזר טיפל בו עד לפטירתו.
• שושנה שקרייזל (6 באוק' 1933) – נפטרה ב-15 בספט' 2021 (בגיל 87).
• חנה גיטל טובה (8 במרץ 1934) – נפטרה ב-16 בספט' 2018 (בגיל 84).
• טוביה בן חיים (20 ביוני 1939) (בן 85) – אחיו הצעיר שנולד ב-1939.

תקופת השואה

עם פרוץ המלחמה (מלחמת העולם השניה - השואה) ב-1939, המשפחה ברחה מזרחה והגיעה ללבוב (Lwow) שם שהו למשך כשלושה חודשים. לאחר מכן, הוגלו לסיביר, ולאחר מכן לאזור נוקאאט בקירגיסטן. במהלך המלחמה אביו של אליעזר גויס לצבא האדום ושירת כמתורגמן בזכות ידיעת השפה הגרמנית. משפחתו שרדה בתנאים קשים מאוד בקירגיסטן, שם התמודדו עם רעב, קור ומחלות.

לאחר סיום המלחמה, בשנת 1945, המשפחה חזרה לפולין והתיישבה לזמן קצר בעיר שצ'צ'ין. שם הם שמעו על מותה הטרגי של אחותם הבכורה רוח'לה, שנותרה בקרקוב אצל הדודים ונרצחה בידי הנאצים. בהמשך, המשפחה עברה למחנות עקורים בגרמניה ביניהם שלחטן-זי בברלין ובפרנקפורט. במהלך השהות במחנות אלו, אמו, אודל, נפטרה ב-4 ביולי 1949 (בגיל 53) בבית חולים במינכן, גרמניה לאחר שסבלה ממחלה ושיברון לב לאחר ששמעה על רצח בתה, רוח'לה.

העלייה לישראל

בשנת 1950, בגיל 14 בלבד, עלה אליעזר לבדו לישראל במסגרת עליית הנוער על סיפונה של אוניית קוממיות. הוא נשלח לפנימיית נוער בניצנים, שם החל לבנות את חייו מחדש. הוא למד עברית ורכש מיומנויות טכניות והפך לאחראי על אספקת חשמל ומים למוסד, אותן יישם לאחר מכן במהלך שירותו הצבאי ובעבודתו. בהמשך השנים שאר המשפחה הנותרה עלתה לארץ והתאחדו והתגוררו בשיכון ה' בבני ברק.

שירות צבאי ומלחמות ישראל

אליעזר התגייס לצה"ל בשנת 1955 ושירת בחטיבת גבעתי (גדוד 52 פלוגה א). הוא השתתף במלחמות ישראל: מלחמת סיני, מלחמת ששת הימים, מלחמת ההתשה ומלחמת יום הכיפורים. במהלך שירותו קיבל אותות על חלקו במלחמות וגבורתו.

חיי משפחה וקריירה

אליעזר נישא לעדינה זר, צברית ילידת הארץ בת למשפחה שעלתה מאפגניסטן. יחד הם הקימו משפחה גדולה ומסורה לשניים נולדו שלושה ילדים:

• דליה אלוני (1962), נישאה לגיורא דומב (ז"ל) אשר נהרג בתאונת דרכים (10/10/1995). ילדיהם: ליאור, איתי, ושירה.
• משה בן חיים (1965), נישא לאוסנת יעיש. ילדיהם: אור, אביב, טל, ורון.
• אמיר בן חיים (1969), נישא לרונית. ילדיהם: נועם, רועי, ועמית.

לאחר שחרורו מהצבא עבד אליעזר במשך כ-30 שנה בחברת שמשון צמיגים. לאחר פרישתו לפנסיה, למחייתו קנה בסיטונאות ומכר ביצים למכרים בפתח תקווה והסביבה, וכך הכיר אנשים רבים. הוא גם התנדב לסייע לאנשים בקהילה, ובפרט טיפל באחיינו עדי כץ, בעל צרכים מיוחדים, לאחר שאיבד את הוריו.

ידיעת שפות ותרומתו לקהילה

אליעזר היה ידוע בכישוריו המרשימים בשפות. הוא דיבר רוסית, פולנית, גרמנית, יידיש, עברית ועוד והיה בעל יכולת קליטה מהירה לשפות נוספות. כישרון זה אפשר לו לשוחח עם אנשים רבים מרקעים ותרבויות שונות.

הדלקת משואות ותפקידים ציבוריים

אליעזר היה דמות מרכזית בטקסי יום הזיכרון לשואה ולגבורה שנערכו בעיר פתח תקווה. הוא הדליק משואות זיכרון בעיר מספר פעמים, כולל בשנת 2024 בטקס המרכזי בעיר, כהוקרה על תרומתו להנצחת זכר השואה. בשנת 2018 אף הוזמן להשתתף בטקסים רשמיים נוספים להנצחת סיפורו המיוחד.

במהלך השנים אליעזר נתן עדות ליד ושם, התראיין, הגיע לעדויות בבתי ספר ואף נתן עדות בסלון.

פטירתו

אליעזר חיימזון נפטר ב-13 בספטמבר 2024, י' באלול ה'תשפ"ד, ערב שבת קודש פרשת כי תצא בבית חולים השרון שבפתח תקווה, בגיל 89. מסע הלוויה נערך במוצאי שבת בבית העלמין ירקון בפתח תקווה, בחלקת הכהנים (בית עלמין ירקון, חלקה: ח3, שורה: א, מקום 2. למרות שהלווייתו התקיימה במוצאי שבת, רבים הגיעו לחלוק לו כבוד אחרון, ובמהלך השבעה ביקרו מאות מנחמים, כולל אנשי ציבור, רבנים, וחברי כנסת.

מורשתו

מורשתו של אליעזר נותרה כסמל לגבורה, עמידה איתנה ותרומה לחברה הישראלית לאחר השואה. סיפור חייו הוא דוגמה חיה לתעצומות הנפש והיכולת של ניצולי השואה לבנות חיים חדשים ולהשפיע על הקהילה שבה הם חיים.